תהליך הלידה מתחיל עוד לפני יום הלידה, אם זה בצירים מוקדמים או ברקסטונים שהגוף מאמן את עצמו לצירים אמיתיים, אם זה בריקון הגוף על ידי התפנויות מרובות , התשחררות של הפקק הרירי ועוד כל מיני דברים שונים ובאמת אצל כל אישה זה שונה וכל לידה היא שונה .
עם זאת אין ספק שצירי לידה הם הסימן הכי משמעותי לפני זה אולי לא היית בטוחה אם תדעי שזה זה או לא אבל לרוב , זה כמו שכולן יגידו לך, את תרגישי שזה הדבר האמיתי .את יכולה להרגיש את הצירים מתחילים במין התקשויות של הבטן, גלים באים והולכים לאורך כל הגוף בעיקר בבטן ובגב . הצירים בעצם מכווצים את הרחם ואמורים לקדם את התינוק למטה, תוך כדי שהנרתיק נפתח וצוואר הרחם נמחק ולכן הצירים הם מבורכים. לרוב הצירים מתחילים עם הפסקה די מרווחת בינהם ועם הזמן הופכים ונהיים צפופים יותר, חשוב לשים לב למרווחים האלה גם בשביל לדעת מתי להגיע לחדר הלידה וגם שתדעי שבזמן המרווחים האלה זה הזמן שלך להרפות , ההרפיה מאוד חשוב בלידה היא זאת שמקדמת את הלידה . את צריכה לדעת שמהרגע שהלידה מתחילה התינוק עובר מסלול באגן שבו הוא צריך לרדת ולעבור את הספינות (שזה החלק הכי צר באגן והמיילדת בדרך כלל מציינת איפה הוא נמצא בבדיקה שלה ) וככה בצורה טובה להתברג באגן . לכן אם בתחילת הלידה אנחנו רוצים לעזור לתינוק להכנס לתוך האגן אנחנו נעדיף תנועתיות וסיבובים לעזור לו לרדת (או כל משהו שמרגיש לך נוח) לאחר מכן חשוב לשמור על תנוחות שעונות קדימה ולשמור על נשימות, בעיקר הוצאת אוויר והרפיה לאזור הנרתיק. בזמן הצירים מאוד רצוי לבדוק אם שהייה במים עוזרת לך , ואם עיסוי בגב התחתון מתאים לך , זה יכול מאוד להקל על תחושת הכאב ,ככל שהתינוק מתקדם הלחץ למטה גובר ותרגישי את צירי הלחץ, זו הרגשה שמלווה בתחושה שזה כבר הסוף שאת כבר לא ממש יכולה ואז את תקחי את כל הכוחות המיוחדים שבך , תחשבי רק על התינוק ותעזרי לו תנשמי ותוציאי הרבה אוויר ותרגישי איך הגוף כבר ממש דוחף את התינוק החוצה, את תרגישי את ההכתרה של הראש בפתח הנרתיק (תחושה קצת שורפת) ממש לפני היציאה של התינוק ואז כמובן הקלה גדולה כשהוא מחליק ויוצא. חשוב להגיד שהלידה לא נגמרת ביציאת התינוק וגם השיליה צריכה לצאת בשלמותה, לרוב היא תצא לבד או לאחר שתניקי את התינוק.
ארצה לספר על מהלך הלידה השלישית שלי שבה רוב הצירים העברתי עם שמחה בראש ובלב, עם כוונה ללדת, עם כוונה לא לפחד מיציאת התינוק (בלידה השניה למרות שכבר ידעתי מה זה- חוויתי חוסר אונים לפני היציאה שלה), הייתה לי תמונה ברורה בראש -ראש של תינוק יורד באגן ונמצא בפתח , אני ממש אמרתי לו בראש- אני לא מפחדת ,תרד למטה, תתקדם.במחשבה הייתי באנרגיה של התקדמות, הפתיחה לא שינתה לי כלום לא רציתי גם לבדוק(וכשכן בדקתי אכן צדקתי) פשוט ידעתי שהתינוק מתקדם למטה .מבחינה פיזית זה ברור שהגוף שלי לא יכל להיות סטטי וכל ציר נשענתי קדימה על משהו או מישהו תוך כדי שאני מוציאה אוויר (עדיף עם קול) ומכוונת למטה , שהכל יפתח.פשוט השתמשתי בכל ציר . בגלל שנכנסתי לחדר לידה טבעי גם הייתה לי בריכה מוכנה, והמים באמת עטפו אותי ונתנו לי הקלה, ילדתי לא הרבה אחרי שנכנסתי לבריכה.לפני שהוא יצא אמרתי לעצמי שאני פשוט נושמת ונושפת בזמן שהוא יוצא ובאמת ככה היה , הכנתי את עצמי המון לרגע הזה, ברוך ה' שהרגשתי נחת ולא הפוך.
במהלך הלידה , לכל ציר יש התחלה ויש לו סוף וזה מה שצריך לזכור ולא לחשוב הלאה על הצירים הבאים , תהיי מרוכזת בציר תני לו להגיע ובעזרת הוצאת אוויר או קולות תוך כדי שאת ממש עוצרת ונשענת על משהו תרפי את החלק התחתון של הגוף והציר יעבור, תהיה לך מנוחה קצרה וזה ימשיך אל תפחדי מהתקדמות תבקשי מהתינוק להתקדם , את ממש יכולה לעשות את זה . אני מאוד מאמינה שכל אישה מסוגלת ללדת בטבעיות. צריך הכנה נפשית ופיזית ותמיד לזכור שלהתכונן ולתכנן יכול רק לעזור לנו, וגם אם יהיו דברים בלתי צפויים כי בכל זאת לידה היא לא צפויה , את תהייי שותפה להחלטות , והלידה תהיה ביידיך, וזה מאוד מאוד חשוב לחווית הלידה שלך. לפני סיום אגיד שגם אם את לוקחת משככי כאבים, את עדיין צריכה להעביר את הצירים הראשוניים לפני שהפתיחה מספיקה והגישה הזאת מאוד יכולה לעזור לך.